ישבתי על הספסל בפארק הכלבים וחשבתי כמה נעים להיות בלי הסלולרי. בלעדיו, כאילו הסרתי מעלי חלק מצעיפי ה'מאיה', אותה אלה הודית מסתורית ומתעתעת, המסווה את האמת מעיניו באמצעות צעיפים עדינים המתנועעים ומסיחים את דעתנו ממה שמצוי מעבר להם.כמה שקט ושלווה, ללא פיקוח צמוד. פיקוח שהכנסנו בעצמנו, מרצוננו, לתוך חיינו. כמה נוכח המכשיר וכמה, כמו עם תינוק, כל פיפס מקפיץ אותנו אליו, לבדוק שהכל בסדר, שעדיין נושם, שהטיטול יבש…
אין ספק שאנשי השיווק של החברות הגלובאליות עשו מלאכתם נאמנה וגרמו לנו לשכנע את עצמנו כמה חסר המכשיר הזה בחיינו. נכון, הוא שימושי ויעיל, אבל הוא גם מפקח וגורם לנו לוותר על חלק מהאנושיות שלנו על מנת שנוכל לתפקד בחברה שהופכת לאוטומטית יותר ויותר. "1984" זה כאן.
במקום לטעום ולספר, מצלמים ושולחים. חוש הראייה הופך משמעותי יותר ויותר, כלומר אנו שוקעים עמוק יותר לתוך מלכודת החושים ומוותרים עוד ועוד על החשיבה, על יצירת הקשרים משמעותיים יותר.
אז מאחל לכולנו שנה טובה ומשוחררת מכבלי הוי-פי, שנה של הגשמה עצמית וצמיחה, שנה של התגשמות משאלות לבנו לטובה וכל שנבקש, לו יהי.
childrenofprometheusblog 
יש אכן משהו אבסורדי בצילום האובססיבי של כל מנה סוג ג' בבית קפה במקום לשבת ביחד, לדבר ולתת לבלוטות הטעם לעבוד. אני חושבת שכמו כל מכשיר, גם עם הסלולרי הדברים ישקעו, ונלמד לתת לו את המקום הנכון בחיינו. אני עוד זוכרת איך דיברו על הטלוויזיה כעל השטן הגדול שגונב את רוב שעות הערות של ילדים ושל מבוגרים. הסלולרי הוא כמו טלוויזיה חכמה הרבה יותר שהולכת איתך לכל מקום, וגם יודעת עליך הכל. טוב להניח אותו בצד כדי לעשות חשבון נפש אמיתי. אבל הרי תחזור אליו, אי אפשר כבר בלי.
אהבתיאהבתי
נכון, כמו שכתבתי – הוא יעיל ושימושי. אי אפשר בלעדיו, כפי שכתבת. אני מניח שכמו כל דבר, הפילוסופיה והתיאוריות הפסיכו-חברתיות תגענה גם אל השימושים ומשמעויותיהם עבורנו כחברה. יחלפו עוד מספר רב של שנים עד שנבין לעומק את השינוי שהתחולל בחיינו עם כניסת הטכנולוגיה בקריאות רמות וצהלות. נקווה שאיננו מכניסים סוס טרויאני לתוך המערכות החברתיות האנושיות המורכבות ממילא. ואולי זה סממן נוסף של התפרקות כלשהי במרקם הסוציולוגי?
האם טעמנו מהר מאד מעץ הדעת? מהר מדי? לא ניתן לנו זמן לשקול ולתהות. דוחפים לנו את המכשירים לידיים ולתוך חיינו כמו שפרי עץ הדעת נדחף אל ידיה של חוה. הובטחו דברים אבל לא נאמר דבר על הסכנה, על הגירוש.
בניגוד לטלוויזיה – הנייד הוא חכם, לומד אותנו ועלינו. הטלוויזיה הייתה מכשיר "טיפש" כמו רדיו פשוט. היום, גם היא חכמה.
האם איננו ממהרים מדי לאמץ את השינויים? ימים יגידו. מקווה שילדינו, נכדינו ונכדיהם לא יחיו בעולם בלתי נסבל בגלל הבחירות שלנו.
אהבתיאהבתי