חדוות היצירה

זה לקח המון זמן, מספר שנים לא מועטות, למעשה, אבל זה נגמר. היום הצלחתי לסיים כתיבת נובלה שהתחלתי את כתיבתה לפני כשני עשורים. היא עברה גלגולים שונים, החליפה זהויות, דמויות צמחו בתוכה והתפוגגו, טיוטות הוחלפו, רעיונות שורטטו והנה, היום, הצלחתי לסיים את הטיוט שהתחלתי בו בתחילת השבוע.

ניפיתי קטעים שלמים וצמצמתי את הרעיון. הוצאתי דמות אחת ודמות אחרת הפכתי למושא זיכרון רחוק. כשאני מתבונן לאחור, אני מלא סיפוק על שהצלחתי למצוא את הסיפור שחיפשתי בפעם הראשונה שהתחלתי לכתוב אותו. מצד שני, אני קצת מותש מול ערימות הדפים והקטעים שנותרו בחוץ וידרשו את מקומם בעתיד במקומות אחרים. כי למדתי משהו מתכנית טלויזיה ישנה שראיינו בה סופר – הוא אמר שם שלא זרק אף פעם דף אחד. שתמיד השאיר טיוטות במגירות. אני זוכר שהייתי צעיר בעשרים שנים מהיום וחשבתי בצער על כל אותם ארגזים (כן, כן, זו לא לשון הגזמה) של ניירות עם דמויות, טיוטות, סיפורים ורעיונות שהושלכו לפח. היום יש את הענן ששומר הכל.

ארשה לעצמי מנוחה קצרה מפני שמונחת בפניי עוד נובלה שדורשת טיוט ועבודה. זו מסובכת מאד, הפעם, יחסית לקודמת.

אני זוכר שהוריי שאלו אותי לא פעם, למה אני כותב. הרי בארץ אי אפשר להתפרנס מזה. במיוחד אני זוכר את עיניו הטובות של אבי ז"ל שכאב את מכתבי הדחייה שקיבלתי מהוצאות הספרים השונות אליהן שלחתי את כתבי היד שלי. (כמה דוגמאות: בשנת 1,889 החזיר כתב עת אמריקאי לרודיארד קיפלינג כתב-יד בצירוף המשפט הבא: "צר לי, מר קיפלינג, אבל אתה פשוט אינך יודע כיצד להשתמש בשפה האנגלית". כעבור 8 שנים בלבד, רודיארד קיפלינג קיבל את פרס נובל לספרות (לשנת 1,907) והיה הסופר הבריטי הראשון שזכה בפרס זה. ספרו של הסופר האירי ג'יימס ג'ויס "דבלינאים" נדחה על ידי לא פחות מ- 22 מוציאים לאור. כידוע ג'יימס ג'ויס נחשב לאחד הסופרים החשובים ביותר של המאה ה- 20. דוגמה מישראל, ספרו הראשון של הסופר פנחס שדה "החיים כמשל" [בין הספרים האהובים עלי!] נדחה ע"י 30 מוציאים לאור, ויצא לאור בהוצאה עצמית של המחבר.) קיוויתי שמישהו ישים לב ואולי יהיה לי לפטרון. למדתי בדרך הקשה שזה לא עובד ככה. שאלה זו הדהדה במוחי  בכל פעם שהתיישבתי עם דף או מחברת ועט או עיפרון. החיידק הזה, של לראות את האותיות מתפרסות על הדף כמו נמלים (דימוי שהשתמשתי בו יותר מפעם אחת ביצירותי), של הענקת גוף ומלבוש למחשבה ההיולית, לא הניח ולא הרפה ממני.

היום אני יודע שאני אוהב את הכתיבה ואני כותב בעיקר עבורי. אם ישנם אחרים שנהנים מכך, מה טוב! אני שמח לחלוק את המתנה שקיבלתי. מקווה שאוכל לדווח בעתיד הקרוב על יצירה נוספת שנשלמה.